עידן הפייסבוק יוצר מנהיגים מזן חדש - גמישים יותר.

אם ניתן לחלק את העידן הנוכחי שנשען ברובו על האינטרנט וטכנולוגיה ובעיקר על התקשרות באמצעות רשתות חברתיות, ניתן לומר שהעידן הזה מתמחה במהירות תגובה ובחשיבות עצמית מוגברת. כולם מבקרים את כולם, כל אחד כותב מה שבא לו ברשתות החברתיות ובטוקבקים - מקללות ועד עצות שאף אחד לא ביקש אותם. אבל, כיצד באמת העידן הנוכחי ממליך מלכים ומשנה מנהיגים?

 "אנשי ציבור רוצים להיות אהובים ולכן הם מקשיבים למגמות חזקות בציבור וזורמים איתן."

לכל חבר כנסת ופעיל חברתי יש לפחות חשבון אחד ברשת חברתית. אני לא זקוקה למחקר שיאשר את זה, אני בעצמי עשיתי לרובם לייק לעמודים שלהם ואני עוקבת אחריהם באדיקות. הם מגיבים על מה שקורה בעבודתם היום יומיים, הם כותבים את הדעות שלהם ולפעמים יורדים על האופוזציה שלהם אבל חשוב יותר מכל אלו אני מגיבה לכל פיפס שהם מוציאים לעולם. אני מבקרת אותם ואני מחזקת אותם ואפילו אומרת להם מה לעשות ואילו עוולות קרו היום ומה עליהם לתקן.

טוקבקים ותגובות בפייסבוק הם מדד לרגשות הציבור ולדעותיו השסועות. אנשי ציבור נלחצים כאשר התנודות של החברה נוטים נגדם והם ממהרים להסביר עצמם. לתקן באמצעות מילים ושליחת דוברים או דוברות. זהו אחד המדדים שנוספו במאה ה- 21 כדי למדוד לאן הציבור נוטה בנוסף לסקרים. וכמו סקרים, ראוי לציין גם לתגובות פייסבוק יש סטיות ובעיות. אבל זה לא משנה, אנשי ציבור רוצים להיות אהובים ולכן הם מקשיבים למגמות חזקות בציבור וזורמים איתן.

מפלגות מתחפשות

 את המונח "מפלגות מתחפשות" הזכיר ח"כ מיכאל איתן בזמן דיוני ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה- 13. הוא בעצם התכוון לכך שהמפלגות הקיצוניות בישראל (הוא כנראה כיוון אל מפלגת כך) נוטות לעטות תחפושות שונות כדי לזכות בלגיטימציה של המדינה, ובכך בעצם להיכנס אל הרשימות ואל הכנסת ולהפיץ מסרים אנטי-דמוקרטיים החותרים נגד המדינה.

אך בניגוד לח"כ מיכאל איתן, לא חייבים להקצין ולדבר על מפלגות מהפלגים הקיצוניים של החברה. אפשר גם לדבר על תקומה שהחליטה להצטרף למפלגת הבית היהודי ובכך להכניס שני ח"כים לכנסת. וכמובן, צריך וכדאי לדבר על מפלגת יש עתיד של יאיר לפיד. אילולא יאיר לפיד לא הייתה תנועה בכלל. אך תנועתו היא אחת המפלגות הכי חילוניות, תל אביביות שיש. מדוע החליט פתאום להניח תפילין ולצלם את זה.
זו היא היכולת להגמיש את האידיאולוגיה של המפלגה ולשנות מעט את צורתן בהתאם לדרישות העומדות לפניהן.

מה הקשר בין מפלגות מתחפשות לעידן הפייסבוק?

אם אני מוציאה מההקשר את המונח מפלגות מתחפשות ולוקחת אותו לעידן הפייסבוק הרי אני מתכוונת לומר, שתרבות המיינסטרים השולטת היום משוללת כל צורך באידיאולוגיה וערכים ייחודיים אצל נבחרי הציבור שלנו. נבחרי הציבור בוחרים ללכת עם הזרם, ומפחדים להיות שנואים ומטוקבקים לרעה.

מצד אחד זה מושלם. הרי ככה אנחנו רוצים את הפוליטיקאים שלנו לא?! מפוחדים מהדעה השולטת בציבור והדעה השולטת בציבור אינה נשלטת על ידי נבחריו. כל אדם היכול לפתח אמפתיה וסימפטיה יעשה סיבוב פרסה כדי להציג עצמו באור העממי הרווח. הרי למה כולנו אוהבים את מירי רגב או לחילופין שונאים אותה, היא חלק ממגמה חברתית. ח"כ אורן חזן הוא דמות הנוער בישראל. (למרות שכבר אינו נער) והוא משתלב נהדר עם כמה מגמות חברתיות טרנדיות במיוחד.

בעצם ניתן לומר, אם נבחר הציבור רוצה את אהבתנו שיתגמש ותדבק בו רוח העממיות או יותר טוב, רוח המיינסטרים. והם מוכנים לעשות כמעט הכול רק כדי שייראו מעט אפילו, כחלק מהחבר'ה של בוחריהם.

מצד שני, מה ייקרה לעמדות אידיאולוגיות ולערכים מסוימים שאליהם מישהו ירצה לנווט את ישראל. האם יש טעם בלפתח אידיאולוגיה אם במילא נבחרי הציבור ירוצו בין הטיפות, כדי לספק את בוחריהם על ידי מילים לא מכאיבות. או לשנות אידיאולוגיה בהתאם לאינטרס ההישארות-על-הכיסא המזכירה את מנהיגנו בנימין נתניהו רק כדי לא לעצבן אף אחד ולהישאר שם, למעלה. מה הטעם בלהיות אידיאליסט אם זה לא מה שייעשה אותה או אותו מלך בעיני העם? והאם ניתן בכלל לשנות משהו כשכל מה שנבחרי הציבור רוצים זה להיראות כאילו הם עוד אחד מהחבר'ה?

אולי נבחרי הציבור מקשיבים לנו יותר בזכות הרשתות החברתיות והאינטרנט, זה התפקיד שלהם. אבל בתוך כל זה הציבור עצמו איבד את התפקיד שלו, לומר את מה שהוא רוצה שישתנה ולצפות שהדברים ייעשו ולא לבצע סגידה שטחית של סלבריטאות נבחרי הציבור שלנו.

ראוי לציין שבכתיבת מאמר הדעה נעזרתי בחלקים ממאמרו של עמי פדהצור 'בין "דמוקרטיה מתגוננת" ל"דמוקרטיה מתחסנת" - ישראל במבחן'. (2002)